אל נשאש, בית לחם (300), מת"ק עציון, יום ב' 10.1.11, אחה"צ

 עציון  13.50 

באולם מצטופפים כעשרים ממתינים וכמו בשבוע שעבר, ובשבועות שקדמו לו, הם מתלננים שכבר שעתיים אין מכניסים פנימה. צעיר שמחכהמהבוקר, מתמרמר על שאין אפשרות לקנות מזון במקום או בסביבתו. "כולנו רעבים, הוא אומר, ביחוד הילדים". דברנו עם המוקד ההומניטרי.

ב- 14.00יצאה אשה שקבלה כרטיס מגנטי. ב- 14.15יצא גבר שקבל כרטיס מגנטי, אבל איש לא הוכנס פנימה. בינתיים נוספו עוד אנשים, ביניהםזקן שצעד בקושי. מספר הממתינים  באולם הגיע ל 25. טלפנו שוב.

צעיר נוצרי סיפר שהוא מלווה חברות-מקהלה שהוזמנו לזמר בכנסיה בגליל, בחג, ביום חמישי הקרוב. הן מבקשות לקבל רשיון כניסה לישראל.חברי מקהלה אחרים קבלו כבר רשיון ורק הן לא קבלו. ביקש שנעזור להן. צעיר אחר, שליווה את הזקן שהתקשה לצעוד, ביקש שנשתדל שיכניסו אותו מיד. מנוע שב"כ התלונן שאין נותנים לו רשיון לבקר את אמו המאושפזת בבית חולים בירושלים . שוב  טלפנו.

ב 15.25-.יצא אדם שקיבל מגנטי ואחריו יצאו בצהלה כל נשות המקהלה. ב- 15.30הוכנסו פנימה כ- 10אנשים.

  מאותה שעה ועד שעת סגירת המת"ק יצאו בזה אחר זה 6אנשים, ביניהם בעל ואשתו שהתלוננו במרירות על שהם חיכו חמש שעות בפנים. ב- 16.50נסגר חלון המת"ק. כל הממתינים באולם, ביניהם הזקן התשוש, נשלחו הביתה. שלומית התקשרה עם מישהי שהצליחה לדבר עם מישהו שאיפשר לזקן להיכנס פנימה. חכינו עד שיצא. הוא צעד לאיטו, ניגש אל שלומית והודה לה. הוא היה האחרון. כל האחרים כבר נסעו. במקום נשאר רק אדם מבוגר שסיפר שהוא מחכה לנכדו שהוזמן לשב'כ בשעה 14.00, הוכנס פנימה ב- 16.00ועדיין לא יצא. האיש ביקש שנברר מתי יצא.

כשבאו קצין וחיל לנעול את הדלתות ולכבות את האורות, בקשנו מהם לברר מה עלה בגורלו של הנכד. הם הבטיחו לברר ולחזור אלינו. חכינובחשכה עם הסב המודאג. הם לא חזרו. הסב החליט להמשיך לחכות לנכדו. לא היה לו טלפון. אפשרנו לו לטלפן ולשוחח עם בני משפחתו, כדי שיבוא מישהו לאסוף אותו ואת הנכד. השארנו אותו שם, במגרש החשוך והשומם, עומד ומחכה לבדו.