דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר), יום ג' 26.7.11, בוקר
7.30-10:00
מעבר מיתר
בשעה זאת המעבר כבר ריק מפועלים, אך עמוס משאיות משני הצדדים.
כביש 60
בלון התצפית מאד נמוך הפעם כבר באיזור דהריה.
על הגבעה הצופה לכביש הפונה לנגוהות, מול הכפר דיר ראזה, נבנה מזה זמן רב משהו צבאי (בסיס חדש?). היום היו הרבה כלי הנדסה כבדים משטחים עוד ועוד את הגבעה או סוללים דרך חדשה? ימים יגידו.
למרגלות בית חגי, באיזור הכניסה החסומה לחברון, ראינו הרבה צבא: גם חיילים מטפסים על הגבעות וגם כלי רכב רבים. לשאלתנו, נעננו שזה תרגיל.
בצומת הכבשים מתקיים שוק הצאן של יום ג'.
שוב עומדים חיילים בעמדות של ביקורת וחיפוי. שוב החלטנו לשאול למה צריכים להיכנס למרקם החיים של התושבים. החיילים הם אנשי מילואים חביבים. גם כשמעכבים רכבים הם נוהגים בכבוד ונימוס כלפי האנשים.
הם יודעים מי אנחנו: "וואללה, אתן לא כל כך גרועות כמו שמספרים עליכן!", הם אומרים אחרי שאנחנו מביעות את דעתנו על נוכחותם שם. הם מסבירים שהם שומרים שלא יהיה בלגן כי לפעמים סוחרי הצאן עלולים לחסום את הציר (כביש 60).
למה נדמה לי שמישהו המציא להם משימה כדי שיחשבו שיש חשיבות לשהותם שם? "לא יותר חשוב שהייתם נמצאים במאהלי המחאה?" אנחנו שואלות.
"היינו שם בשבת" הם עונים
"גם לנו אין דירות, אז אולי עדיף שנשאר פה...." הם מחייכים בציניות.
המפקד מוסיף :"בינינו , בלי להשתחצן, יותר טוב שאנשים כמונו יהיו כאן"
המחשבה היחידה שעוברת בראש היא שחבל שלאנשים אלה אין אומץ לסרב לצאת למילואים (אבל למי יש?).
חברון
בעמק בין קריית ארבע ושכונות העיר, חוות פדרמן שוקקת חיים. לפי כמות המתקנים והילדים, יש שם קייטנה לילדי המתנחלים. העיר שקטה ושוממת. חיילי גדוד שמשון ומשמר הגבול נמצאים בכל המחסומים. אין מעוכבים
ואנו שמחות שהיום יצאנו מהעיר הזאת מהר.