דרום הר חברון, חברון, יום ב' 23.4.12, בוקר
שתפו:
צופות ומדווחות:
חגית בק מיכל צ.[מדווחת]
23/04/2012
|
בוקר
שגרה מעיקה בכל.
ב7.30 בבוקר במעבר מיתר כל הפועלים עברו אך מחכים למעסיקיהם.
כביש 60 - שומם, אין כמעט תנועה מכל סוג שהוא. אין גם מחסומי פתע והצבא לא נראה כמעט בכלל.
חברון
כרזות לכל אורך הדרך: יום העצמאות חוגגים במצפה אביחי..... [בנתיים המקום הרוס ושומם].
בית המכפלה, כמו בית המריבה, מאויש בחיילים משועממים ומכותר במחסומים. לידו עומד אוהל המחאה עם מתנחלת וילדיה במשמרת. כמו במחזה סוראליסטי, מכיוון שבחציו של הבית עדייו גרים פלסטינים. אחד מהם יוצא, נכנס, מצחצח נעליים בפתח הבית, ובכלל נוהג כבשגרת בוקר.
גם הוא מאחורי המחסומים, גם הוא מאובטח על ידי צה"ל. חוצן, אם היה מגיע לפה, היה בטוח שאין נורמלי מזה. אולי באמת? החלטנו לנסות להבין איפה הבית בתל רומידא שעפ"י המדובר נקנה במרמה וכו'.
הלכנו מסביב, דרך "ביתו של מיכאל", בשקט, קצת בפיק ברכיים, מי יודע מי ינסה לעכבנו ואיך.
שני בתים נראים פוטנציאליים לכך, מצלמות מכל עבר, חיילים שומרים, דממה, אופניים זרוקים, כביסה תלויה. תל רומיידא מפחידה. למזלנו איש לא ראה אותנו, לא זרק כלום, לא קילל. אפילו החייל [ הוא מאלקנה, הוא אמר לי. אחרי ששאל איפה זה עומר] היה חייכן ולא תקף.
מזמן לא שמחתי כל כך לרדת מתל רומידא.
בשאר המחסומים שקט, לא מעכבים איש. גם במערת המכפלה אין שום דבר חריג.
גם תחושת הקבס התוקפת בעיר הזאת - שגרתית.