דרום הר חברון, חברון, יום א' 21.10.12, בוקר
יעל א', שזו לה השתתפות ראשונה במשמרת מזה זמן רב, שאלה בתום המשמרת בפליאה על מה אדווח אם לא קרה דבר, פרט לטיול לחברון וחזרה. הנה הדיווח על מה שלא קרה.
יצאנו בשבע וחצי. לא נכנסנו למעבר סנסנה-מיתר, כי הפועלים כבר עברו. דרך 60 הייתה די עמוסה ברכב פלסטיני. הנוכחות הצבאית התבטאה בבלון המרחף ובתנועה דלילה של רכב צבאי על הכביש ועל הגבעות.
חברון
לא היו מעוכבים
במחסומים. בבניין שהוכשר בידי בית המשפט לאיוש מתנחלים – בית המריבה, הוא בית השלום - לא הבחנו בנוכחות של חיילים, אבל ראינו בברור עד כמה המחסום שקיים לידו יכביד עוד יותר על תנועת התושבים הפלסטינים.
החנות של עאבד מול העלייה למערת המכפלה הייתה עדיין סגורה בתשע וחצי.
ברחוב השוהדא עמדת החיילים הוזזה, והתארך הקטע שבו הפלסטינים חייבים לעבור בתוך השביל המגודר.
בדרך חזרה התפלאנו שגם חנות המכולת של נביל בצומת הזיף הייתה סגורה. (בגלל הבחירות? קשיי הפרנסה?)
*
בשולי קריאת הפרוטוקול של מפגש האורג, בו לא השתתפתי, ותהיותיה של יעל א' – שבעצם מה אנחנו עושות במשמרות כשלא קורה דבר וגם כשקורה - חשוב לרדת מהרכב ולעמוד ליד המחסומים מול החיילים ובעמידתנו לעורר שאלה-תהייה אצל החיילים עצמם. ובעמידתנו גם, למותר לציין, לסמן לאוכלוסייה הפלסטינית שיש ציבור נשים שמבין ומתנגד לכיבוש. אם אנחנו יכולות לעתים גם לעזור בפנייה או בשאלה שיש לתושבים, זהו בונוס. יש לכך אפקט ארוך טווח. לולא האמנתי בזה, לא הייתי עולה על הרכבת הראשונה מהמרכז ועושה את כל הדרך הלוך ושוב.