ברטעה-ריחן, טורה-שקד, יום א' 26.5.13, בוקר
7:10-8:10
הבוקר פגשנו רק אנשים מבסוטים. מי ששפר עליו גורלו ובידיו אישור לצאת לעבודה במרחב התפר - נראה מרוצה. מי שבקשתו לאישור נדחתה או שהאישור שהיה בידו נשלל , כמו אותו רועה העזים הקשיש שאנה דיווחה עליו בשבוע שעבר - פשוט לא הגיעו לכאן. המחסומים מתנהלים בד"כ ביעילות ובמין ביטחון עצמי רגוע כזה, כאילו זו דרכו של עולם. חלק מהילדים בטורה אפילו "קיצרו" דרך מעבר המכוניות (אנרכיסטים שכמותם) והחיילים לא התרעמו על כך. אילו רק היו המחסומים הופכים למעברים על גבול מוסכם ומנוהלים ע"י שתי ישויות ריבוניות, אחת בכל צד – אפשר היה אפילו לשבח אותם. לא שעולה על דעתנו ליפול לתוך מלכודת מראית העין של נורמליות, כי שום דבר כאן אינו נורמלי. ובכל זאת נעשים פה גם מעשים הומניטריים, בעיקר באמצעות הארגון "בדרך להחלמה" מיסודו של יובל רוט, שאנחנו תמיד שמחות להיענות ולקחת בהם חלק וכך עשינו גם הפעם.