עופר - הארכת מעצר, חברוּת/פעילות בהתאגדות לא מותרת

היום הוא יומו האחרון של החג הדרוזי נבי שועייב, ובעופר חסרון החיילים הדרוזים מורגש מאד. היו מעט דיונים והם התקיימו רק באולם אחד.

כבר בכניסה הודיע לי החייל שאני לא יכולה להיכנס ואני צריכה להציג אישור מיוחד שכן "זה בית משפט צבאי ביטחוני". בשלב הזה עוד לא ידעתי על החג והתקשרתי לחמדאן [הנציב לפניות הציבור], אף הוא דרוזי, שאמנם היה בביתו (שמעתי ילדים ברקע) אבל ענה מיד וטיפל בנושא.

הדיונים כולם התקיימו באולם מס' 1

בפני כב' הנשיא [של בית המשפט הצבאי ביהודה], השופט סא"ל מנחם ליברמן.

כרגיל, היה מאוד קשה לעקוב אחר הפרטים של כל אסיר. קיוויתי שאת הפרטים שלא הצלחתי לרשום אשיג באמצעות הפרוטוקולים, אלא שהמתורגמן היה היום איש מילואים שלא היה מודע לאפשרות לתת לי פרוטוקולים. הוא לא שמע את בקשתי, וכשיצאו להפסקה הסתבר לי כי אוכל לקבל פרוטוקולים רק אחרי תום ההפסקה.

אלה שאינם יודעים כי בתי המשפט הצבאיים הוקמו אחרי כיבוש הגדה המערבית מכוח צו בדבר הוראת ביטחון, וכי הם חלק מהמנגנונים שבאמצעותם מטילה מדינת ישראל, כמדינה כובשת, את מרותה על האוכלוסייה הפלסטינית, היו יכולים להתרשם היום מהתנהלותו של

כב' הנשיא כי בית המשפט פועל כראוי. השופט גער בעורך דין שטען לפניו ללא גלימה ובעורך דין אחר שאומנם לבש גלימה אבל לא הייתה לו חולצה לבנה ועניבה שחורה.

כבוד השופטקרא בעיון כל חלק רלוונטי בכתב האישום. בתיק אחד, בחור צעיר מהג'הלין, איש המשטרה שהביא אותו ושימש כתובע, הודיע כי בחקירה הוא דיבר עם אביו של הצעיר ואין להם כסף לעורך דין.

השופט אומנם אישר "רק" 6 ימי מעצר נוספים לצורך החקירה ולא 8 כפי שהמשטרה ביקשה, אבל לא הוטרד כהוא זה מהיעדר עורך דין.

בתיק אחר הודיע השופט לתובעת כי יהיה עליה לתקן את כתב האישום – היה זה מקרה של נאשם בחברות [בארגון אסור] – שכן אף המפליל, שהוא גם המגייס, הודה כי הנאשם, שלא הסכים להודות, דובר אמת וכי אכן לא הסכים להתגייס.

ועם כל זאת, על אף חוסר שביעות רצונו המופגן של כב' השופט מעבודת התביעה בכמה מהתיקים, לא עלתה אפילו האפשרות שעד שהתביעה תבדוק שוב את העובדות ותכין תיק שייראה לשופט, העצור יישלח לביתו.