דרום הר חברון, חברון

10:00-1400

כל המשמרת  הרגשתי עצובה, מדוכאת, מדוכדכת' קודרת,  עגומה, פסימית.

וחשבתי לעצמי שאם אני כך אז הפלסטינים אפילו יותר. הם גם אומללים, גם מושפלים והם לא מפסיקים להגיד – איפה אתן  ?.....

הדיכאון מתחיל כשרואים את הדבר הבא מודבק בכל מקום

. 

הוא ממשיך כשרואים  איך הבולדוזר חוסם את הכניסה  לדיר ראזח.

מה סגור  מה פתוח   

דהריה, סמוע, בני נעים מערב, מעבר הזית - ללא חסימות וללא חיילים; עבדה, כראמה, בני נעים דרום, דיר ראזח, ח'רבת תוואני - תלוליות עפר; בית  ענון – סגור ללא חיילים. צומת הכבשים, יטא, בית חגי - פתוח עם מחסומים של חיילים; דורה אל פאוואר - זה נראה  כך:

הצבא סגר את השערים, הפלסטינים מנסים למצוא דרכים חלופיות אז הצבא עוצר אותם שם וזורק מדי פעם על האנשים שנמצאים שם רימוני עשן.

קר – הפלסטינים ללא מעילים, מפחדים שמא יחשבו החיילים שיש להם סכין ויהרגו אותם.  לי הם אומרים  אל תדברי אתנו – דברי עם החיילים, תגידי להם להפסיק ... זעם עצום ועצור.

אל חברון נכנסו היום ללא בעיות וגם לא ליוו אותנו מתנחלים. זוהי תקופת הבחינות עכשיו והילדים מסיימים את הלימודים בתשע וחצי בבוקר. חברון נטושה יותר מתמיד. לפחות ארבע פעמים ראיתי חיילים שעיכבו וחיפשו  בגופותיהם של צעירים – כולם מסתובבים ללא מעילים. מחסומים חדשים הוקמו  מתחת לגבעת האבות. שם יש חייל ששומר על בית הכנסת חזון דויד שנבנה מחדש על אף שבית המשפט העליון החליט שצריך להחזיר את האדמה לידי בעליה. בתל רומיידה המנהל האזרחי  עשה מפקד אוכלוסין ולא נותנים להיכנס למי שלא גר שם. נכנסתי רגע למכולת וכל החיילים מהמחסום באו אחרי – הפלסטינים נראו מפוחדים  אז ויתרתי והלכתי.

משני צידי כביש 35  שמפריד בין חלחול לחברון צבא פוסע בכרמים עם רובים שלופים....

הלנצח נאכל חרב?