ג'ובארה-ענבתא ילדים אזוקים

ג'ובארה-ענבתא, יום ו', 1.4.05, ג'וברה 9:30 השער לכוון הכפר פתוח. במבנה המתכת שני ילדים מעוכבים, אזיקונים על ידיהם. בבירור עם החיילים קיבלנו שלל תשובות-תגובות: "הם התחצפו, קללו אותנו, לא משהו רציני", "הם באו מטול כרם, הגיעו למחסום עם אקדח". החיילת על הילד: "יורה על חיילים זה כבר לא בדיחה – עכשיו זה צעצוע מחר זה אמיתי".

הילדים, אחד בן 12 השני בן 14, מציגים בפנינו את פרקי ידיהם. האזיקונים הדוקים, ויש נפיחות סביב פרקי הידיים. לאחר שביקשנו מחייל להקל על הלחץ, מתברר שלפני בואנו כבר התלוננו על כך ואת הצעיר מביניהם שחררו ואזקו מחדש. חיילים משחררים את האזיקונים מידי הילד השני. סימני לחץ ברורים נגלים על פרקי ידיו. הם נאזקים שנית.

אסתי מצלמת את הפעולה והחיילים דורשים שלא תצלם. אסתי עומדת על זכותה לצלם והם: "תעמדי רחוק ותצלמי, לא מקרוב, מותר לך מרחוק". חייל מושיב בלחץ את שני הילדים. הם יורדים על ברכיהם. לדבריו הם בחרו לרדת על הברכיים הוא רק אמר להם לשבת. אם הם עומדים, טוען החייל, הם מוציאים את האזיקונים עם וו ברזל שבחלון המבנה.

מפקד המחסום י' ניגש ומסביר לנו: "הם באו לכאן אתמול, הציקו, זרקו אבנים, קללו יא מניאק ובן-זונה – לא אמרנו כלום. היום זרקו אבנים, בקבוקים, באו עם אקדח". המפקד מראה לנו את האקדח – אקדח צעצוע קטן מפלסטיק. "לא מתווכחים אתכם, זה מסכן את החיילים שלי"

.פרקי ידיו של הילד הצעיר נפוחות מלחץ האזיקים. לבקשתנו, החוזרת ונשנית, מן החיילים שישחררו מעט את הלחץ הם מסרבים בתואנה שכבר לפני בואנו עשו זאת. כאשר אני חושפת את פרקי ידיו כדי שהחייל יראה, הוא מגיב: "אסור לכם לגעת בו", ואינו מסתכל.

אנו פונות למוקד ההומניטרי, לדובר צה"ל ולמת"ק. המת"ק מבטיח שישלחו מישהו לבדוק את העניין עם הילדים. מול עיניהם, במבנה של החיילים, חיילת מ"צ ומתנדב מבוגר יושבים ואוכלים. מדי פעם ניגש חייל לילדים ואומר להם לשבת. הם מסרבים.כאשר הילד יוצא מהמבנה, מנסה להראות את הלחץ לחייל, האחרון דוחף אותו פנימה, לא מוכן להסתכל על ידיו.

חייל מאשים את הילד שבעזרת חברו הידק בעצמו את האזיקים על ידיו. קודם הכריחו אותם לשבת כדי שלא ישחררו את האזיקים, ואילו עכשיו מאשימים אותם בכך שבעצמם הדקו את הלחץ.חייל עם שקית שוקו בידו ניגש ומנסה לסגור את הדלת של המבנה.

הילדים ביקשו מים ולא נענו.הילד בן ה-12 יוצא מהמבנה ומסרב להיכנס, למרות דרישת אחד החיילים. הוא אינו נותן שידחפו אותו פנימה. החייל מזעיק את יוסי מפקד המחסום. עדת ילדים כבני שמונה יושבת על המדרכה הקרובה. יוסי מורה לחייל "תעיף אותם". החייל ניגש ודוחק בהם ללכת החיילת מצטרפת אליו.

יום שישי, כמעט ואין מבקשים לעבור, והחיילים עסוקים עם ילדים. חייל פונה אלינו: "דבר אחד לא שמתם לב, כשאתם פה הם (הילדים) חוגגים". החיילת מתעמתת עם הילד בן ה-12" "כנס כבר (הוא לא מוכן עד שיפתחו לו את האזיקים)... אם תיכנסו יפתחו לכם".

מתנחל מגיע, נותן לחיילים עיתון ולוחץ את ידיהם. הילד אומר לנו שהחייל אמר שירביץ לו כאשר אנחנו נלך. אנו מעבירות את דבריו למפקד המחסום.החיילת בודקת (וממשיכה לאכול)

מסמכיו של פלסטיני המבקש לעבור עם אשתו ושלושת ילדיו הקטנים. היא פוסקת שהוא אינו יכול לעבור, רק האישה והילדים יכולים לעבור, כי לאישה יש תעודת זהות כחולה.שום בקשות והסברים שאלה הילדים שלו, וברצונם לבקר את אביה של האישה בבקעה אלגרביה אינן עוזרות. כל המשפחה, על סליה, חוזרת לטול כרם

.אסתי מצלמת את החיילים האוכלים. מתנדב מתקרב אליה באיום. הם אינם מוכנים שתצלם.מ"פ סרן ק' מגיע בג'יפ. לדבריו, זריקת אבנים לא תתאפשר אצלו במחסום. חייל אחר העומד לידו מוסיף (על הילד עם אקדח הצעצוע): "שיגיד תודה שלא הורדתי אותם".

מפקד הפלוגה מנסה לומר שקיימת סכנה שיחשבו שהאקדח אמיתי. משתמע שעצם עצירתם זו פעולה להגנתם...חייל אלינו: "האוכלוסייה, ברגע שרואים אתכם מתחילים לתפוס תחת. אין בעיה, תבוא לקראם... ב-90% אנו עושים עבודה, מצילים חיים".

המ"פ קורא לחייליו לחזור לעבודה, אותנו הוא מנסה לגרש מן המחסום. "אני רוצה שתהיו מחוץ למחסום... תמתינו למת"ק חוץ למחסום, לא תפריעו לחיילים לעבוד". הילד בן ה-12 ברח, החיילים מחזירים אותו. בדרך משחררים את האזיקים. המ"פ מדבר עם הילדים משחרר את האזיקים לילד השני.מגיעים נציגי המת"ק. המ"פ מדבר עם נציג המת"ק,

רס"ן א' ואינו מאפשר לנו להתקרב להציג את הדברים. יוסי, מפקד המחסום, מרחיק אותנו. נציג המת"ק משוחח עם הילדים, בערבית. פלסטיני בעל עגלת יד ניגש אף הוא. הוא מכיר את הילדים.נציג המת"ק מבקש ממנו להעביר את הילד לחברון (משום מה הוא חושב שמשם משפחת הילד).

נציג המת"ק רוצה שאביו של הילד יבוא לקחת אותו אם הוא מטול כרם כפי שמסתבר. כמובן ששני קטינים אין בבעלותם ת"ז. הפלסטיני רוצה להחזירם הביתה. נציג המת"ק מביא לשחרורם.

לאחר שברור שישוחררו המ"פ מנסה גם הוא לדובב אותם בשאלות: "למה? למה זרקתם אבנים? ודיר באלק אם תחזרו". השניים משוחררים והולכים לדרכם.המ"פ כועס עלינו: "אני באיו"ש זמן רב ופעם ראשונה שמחסום ווטש מרגיזות אותי".

ענבתא 10:50 בצומת קוביות הבטון במקומן. אין חיילים. זרוע הברזל הוסרה ורכב פלסטיני עובר באופן חופשי.אנו ממשיכות לכיוון צארה. בדרך מחסום – האמר חוסם את הכביש. כ-15 מכוניות ממתינות. לאחר זמן קצר מוסר המחסום. מתברר שבמקום נמצא רכב גנוב, ועלה חשד שהוא ממולכד. הוזמנו חבלנים לבדיקה.