בית איבא-שבי שומרון -טכס חיילים. מחסום שקט

בית איבא-שבי שומרון, יום א' 10.4.05, אחה"צ צופות: ) סיכום: המילים הידועות של ההמנון "עוד לא אבדה תקוותנו" מביאות דמעות לעינינו, כשהן מושרות במגרש הכדורסל של ההתנחלות - כמה קילומטרים מהמחסום הפלשתיני, שאויש לאחרונה על ידי שוטרים פלסטינים, שנראו שמחים ביותר לראות אותנו ולהציע לנו תה ואוכל (לשניהם סירבנו בנימוס),

ובכיוון הנגדי, כמה קילומטרים מהמחסום הישראלי שמחוץ לשכם. בעודנו עומדות בסביבה המטופחת להפליא של שבי שומרון, בין חיילים, קצינים גבוהים, מתנחלים צעירים ומבוגרים, איננו יכולות שלא לשאול את עצמנו איזו תקווה יש לסיום הכיבוש? איזו תקוה לשלום שלו כולם אומרים שהם מחכים.

שבי שומרון 14:50 מראה מדהים מקבל את פנינו. המוני חיילים, בכל הדרגות, בכל סוגי המדים, עושים את דרכם מהמחנה הצבאי שמעבר לכביש הצר, הממוקם בנוחיות באמצע ההתנחלות מזה כעשור, אל עבר מגרש הכדורסל, כמה מטרים משם. בדיוק ב-15:00, מתחיל טקס, ואנו למדות מן החיילים במה מדובר. סוג של "חילופי משמרות". מפקד חטיבת שומרון נמצא שם. אנו מברכות אותו לשלום, בעודו עושה את דרכו למיקרופון באמצע מגרש הכדורסל. זהו טקס רציני, עם מוסיקה, רס"ר שנובח פקודות, תרגילי סדר חפוזים, והמוני מתנחלים וחיילים היושבים בפינה אחת תחת יריעת קמופלג'. קשה להאמין למה שקורה, ועלינו לשפשף את עינינו בתדהמה. אנו מביטות אל הגבעות שמעבר לשפע העצים והעלווה עטורת הפרחים, ורואות את הכפרים הפלסטינים הקרובים, בכל חשיפותם. אנו חשות את הזוועה של מה שכל כך קרוב, ובכל זאת רחוק כל כך.

ההמנון הלאומי, התקוה, מנוגן פעמיים. הדיוק הצבאי מוכיח את עצמו. עם תום הטקס, אנו מפטפטות גם עם כמה מתנחלים. אנו עושות את דרכנו לכיוון המכונית (שהפשטנוה קודם לכן מהדגל והסמלים), בעוד החיילים עושים דרכם לכיוון הג'יפים, האוטובוסים ושאר כלי הרכבים הצבאיים.

מחוץ למחסום שעל כביש ג'נין, בכניסה ליישוב, אין חסימות, רק שני דחפורים צה"ליים ענקיים, מסודרים בצד.בית איבא15:55 שקט בצורה מפחידה כמעט בצהרי הקיץ החמים והמוארים. מעט מכוניות חונות מחוץ לנגריה, מוכר בננה עליז, שמוכר היום תפוחים, ואזרח ישראלי מתוסכל שאינו יכול להיכנס לשכם, ולא יודע מה עליו לעשות כדי להשיג אישור. במחסום, אין אנשים בקרוסלות, והן ריקות רוב הזמן שאנו שם. זמן טוב לצלם חיילים מתרצים, המתנגדים רק לצילום הדגל שמעל המחסום! רק מעוכב אחד, המשוחרר אחר זמן קצר על ידי ג' הרגוע (בניגוד לשבוע שעבר שהיו המוני אנשים ורמות גבוהות של אי יעילות שאינה במקומה).

כמה נערים קטנים מנסים לצאת משכם, אבל מחזירים אותם. בלי הורים, אין מעבר.

16:20 מצטרפת אלינו משמרת חווארה, שקט שם, כמו אצלנו. מדוע מיעוט האנשים? לחיילים אין מושג וגם לא מעניין אותם. האוניברסיטה ומקומות עבודה רבים סגורים היום - אנו לומדות מהנהג של מחסום ווטש. יש "שביתה", למחות כנגד פעילות הימין בהר הבית מוקדם יותר הבוקר.