ריחן, שקד, יום ג' 9.10.07, בוקר

0610 - 0815  

0610 - 0720 מחסום ריחן / ברטעה
המצלמה שלנו הקפיצה אלינו מייד את שרון ועוזרו, שהיו מודאגים שמא אנו שוקדות על ספר קלסתרונים של עובדי חברת השמירה.
לדברי שרון (סגן מנהל המחסום מטעם משרד הביטחון) הבוקר התאחרה פתיחת הטרמינל ב-10 דקות (0540) בגלל דלת שלא נפתחה והיה צריך לפרוץ אותה בכוח (על זה אמא שלי היתה אומרת שכנראה הדלת לא היתה צריכה להיות שם מלכתחילה). הנתון הזה מעמיד בסימן שאלה את טענתם של חלק מהעוברים, בעיקר חלק מהתופרות העוברות כאן בוקר בוקר לברטעה המזרחית, לפיה גם היום הם עוכבו יותר משעה בתוך הטרמינל. לעומת זאת, אנשים ניגשו אלינו ביוזמתם ואמרו שהשבוע יותר טוב ("אַחְסַן") משבוע שעבר. עוברים מהר ופחות אנשים מעוכבים בחדרים צדדיים. מספר אנשים שפגשנו ממש ביציאה מפתח הטרמינל ענו שכל המעבר לקח להם רבע שעה. מכל הגרסאות הללו, עד שלא נראה את הדברים במו עינינו בתוך הטרמינל, עולה בעיקר תמונה של השלמה עם המצב מחד וכעס על המצב מאידך.

בחניון התחתון (הפלסטיני) 7 טנדרים עמוסים בעיקר בביצים ממתינים למעבר. יש גם הרבה מכוניות פרטיות ("מוניות") ובעליהן שמחכים לפרנסה. זו מטפטפת בקמצנות. הימים ימי חג (חודש הרמדאן), לפי המסורת ברמדאן קונים בגדים חדשים לילדים, נותנים כסף ומתנות לבני המשפחה, יוצאים לטייל ולבלות. השנה, מעידים האנשים, הכל פחות. אין כסף.

שני בחורים בני 30 ומשהו, אחד יליד יעבד והשני יליד זבדה, סיפרו לנו שנשותיהם וילדיהם חיים בביתם בברטעה הפלסטינית, אך הם עצמם אינם מורשים ללון שם כיוון שאינם רשומים בת"ז שלהם כילידי ברטעה הפלסטינית (נניח תלאביבי מתחתן עםתרמתגנית והם בונים את ביתם ברמת גן? ואז אסור לו להתגורר בביתו כי הוא נולד בתל אביב ולא ברמת גן). יש להם אישור חקלאי לעבוד במרחב התפר רק בשעות היום. אם לא ישובו ויחצו את המחסום בערב, בפעם הבאה שיגיעו למחשבי המחסום ייעצרו כשב"חים. שניהם כבר נתפסו, נעצרו, שילמו קנס וקיבלו עוד עונש על תנאי לשנתיים. שנה אחת עברה, הם שואלים אם נוכל לעזור להם למחוק את השנה שנותרה. שאלות קשות ובקשות עצובות. ברטעה המזרחית אינה שייכת לישראל אלא לפלסטין, בלאל וחברו לא רוצים לחיות בישראל אלא בפלסטין. אבל הכיבוש ניכס את ברטעה הפלסטינית לחיקו ומשית עליה חוקים שאין בהם טיפת צדק או חסד או רחמים.

0710 - בחניון התחתון נשארו 2 טנדרים עם סחורה חקלאית. במחסום הרכבים אף מכונית פרטית לא מחכה למעבר.

0725 - 0815 מחסום שקד / טורה
בהגיענו המחסום ריק מעוברים. שני שוּפֶלִים צהובים עומדים זה ליד זה משוחחים ביניהם בשופלית, ואז הם נפרדים, האחד ממשיך ונוסע על כביש המערכת, השני נוסע למוצב הצבאי למטה, מלווה ברכב צבאי שעליו כתוב: חוליית אחזקת מכשול התפר. שפשפנו עיניים. צריך דוקטורט מיוחד בעברית כדי להבין את פשר המילים הצה"ליות המכובסות.

0740 מגיעים אחרוני התלמידים.
מגיעה מונית ממנה יורדים מספר אנשים, ביניהם סַבַּארִיֶה, אישה מבוגרת (בגילנו...) כבדת גוף.
לאן? לג'נין. מה שלומך? יהיה טוב. אבל אם כבר אז אולי תעזרו לי להעביר את מכונת הכביסה שלי מטורה הביתה, לדַהֶר אֶל מַלֶכ? הידיים נגמרות לי מהכביסה. היא מראה לנו את ידיה האדומות ולבנו נכמר.
המרחק בין טורה ודהר אל מלכ חמש דקות הליכה. אבל יש מחסום באמצע. ומכאן, אומר לנו החייל, אף פעם לא יעבור שום מוצר חשמלי ובטח לא מכונת כביסה. החייל כולו משדר אפאתיה וחוסר עניין באירוע ה(לא)אנושי הזה, אך הנחרצות בקולו מאתגרת. אף פעם? הרי לפעמים יורד גשם באמצע הקיץ, לא? אל"מ פארס, ראש מת"ק סאלם, היה ידידותי וקואופרטיבי בטלפון וטען שיש דבר כזה שנקרא "נוהל תיאום חריג". הוא ייעץ שהאשה תפנה לראש מועצת דהר אל מלכ, והלה יַפנה למת"ק בקשה ל"נוהל תיאום חריג" והוא, פארס, משוכנע שהבעיה תיפתר, ושנחזור אליו ונספר לו מה קרה עם זה.

בדרכנו הביתה נכנסנו לדהר אל מלכ והראשון שפגשנו ושאלנו אם ידוע לו איפה ראש המועצה הציג עצמו כחבר המועצה שיכול לטפל בעניין. סבריה, איך לא, היא אשת דודו. הוא מכיר את הסיפור עם מכונת הכביסה. עד היום כל מה שעשו בעניין זה לא הצליח להם. דיברנו על ליבו שיצלצל עכשיו לפארס, שיילך עוד היום למת"ק, שלא יוותר. החלפנו מספרי טלפון והבטחנו שנעדכן זה את זה במהלך הימים הקרובים. מי יודע... אולי בקרוב, אינשאללה, סבאריה כבר תכבס בע'סאלה, במכונה, ותבוא מנוחה לידיה.

תוספת מאוחרת לדוח בעניין סבריה והמכונת כביסה שלה

כעבור חמישה ימים המכונה הגיעה לביתה של סַבּריה, אבל אבוי, וכמובן,
לא דרך מחסום שקד, שזה מרחק הליכה קצרצר עם המכונה על הראש
של סבריה עד לביתהּ, אלא מסביב, ברכב, דרך מחסום ריחן, עיקוף ענקי
בקילומטרים ובכסף.