מחסוםWatch מתריע - אוגוסט 2008 | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מחסוםWatch מתריע - אוגוסט 2008

שבת, 20 ספטמבר, 2008

 

יולדת במחסום חווארה:  לידה המחסום

בלילה בין ה-5 ל-6 בספטמבר ילדה אישה עובר מת במחסום חווארה. היולדת הגיעה בחצות למחסום בדרכה לבית החולים בשכם, והיא עוכבה בידי חייל. הלידה התחוללה במחסום כשעה לאחר מכן.  פרסמנו  את המקרה בערוצי התקשורת ורק כך הוא הגיע לידיעת שלטונות הצבא.

ואנו שואלות:

  • הייתכן שיולדת, שצועקת מרוב כאבים בעצם תהליך הלידה, צריכה להמתין במשך שעה שלמה עד שהמעבר יתאפשר?
  • הייתכן שאין לחייל במחסום סמכות לאשר ליולדת לעבור מיד לבית החולים?
  • האם אין מפקד כונן שהחייל יכול לפנות אליו בכדי לקבל הוראות מיידיות?
  • האם יש מערך של הוראות שעה לפתרון  מקרים הומניטריים?
  • האם העברת הוראות מן המפקדים אל החיילים בשטח לקויה או שהחיילים מנותקים לחלוטין ממפקדיהם?
  • האם אכן אנו צינור הדיווח הבלעדי מן השטח?

ולמה בכלל צריך למנוע תנועה חופשית בדרך מהכפר קוסרה לבית החולים בשכם?

 

זר לא יבין זאת

הכביש שוטח ויושר ובאמצעו בודקה. על הגבעה שממזרח לצומת התנחל אותו צירוף צה"לי של מגדל ודחפורים והכול שרוי באבק. כשהגענו, כל המכוניות עמדו, ותוך דקות ספורות התחילה תזוזה. חלק נבדקו במהירות וחלק נסעו לדרכם, שמחים שהמחסום כבר מאחוריהם. מן הגבעה יורד אלינו חייל חמוש ועז-צורה ומבקש שנעמוד "כאן" (היכן שעמדנו) ולא ניכנס לאזור "המחסום", שהוא כרגע פשוט כביש פתוח. שאלנו אותו לשם מה כל הבנייה המסיבית והוא עונה שכך יהיה יותר נוח לבדוק ותהיה יותר שליטה. אלה דבריו של החייל: חומה ומגדל. (ואדי נאר 24.8)

המחסום כבר איננו, ונשארו רק שמשייה מרוטה ובודקה קטנה. שלושה או ארבעה חיילים מסתופפים בצל הבודקה ומכוונים את המכוניות בשני הכיוונים. לפועלים המגיעים מעבודתם במעלה אדומים ובקידר אין רשות לעבור ברגל (כפי שהיה עד כה), ועליהם לעלות על מונית, לשלם דמי נסיעה וכך לעבור אל מעבר למחסום -- כברת דרך של כ-200 מטר --  משם עולים הפועלים על מונית אחרת המסיעה אותם למחוז חפצם.(ואדי נאר 24.8)

 

חינוך מחדש

בהגיענו, החיילים נראו מתוחים מאוד; התורים מסודרים למדי, והחיילים עסקו כל הזמן בחינוך העומדים בתור - אחורה, אחורה, אחורה, עוד עוד עוד...דבר גורם לנו לתהות מה התרחש במקום לפני הגעתנו. התנהלות זו נמשכה לאורך כל המשמרת.
שש מכוניות ממתינות בכניסה לשכם,  ליד ביתן הרכבים הנכנסים - ע' נציג המת"ק מסביר לנהג המכונית כי ללא תסריך לא יוכל להיכנס עם הרכב לשכם. לאורך כל המשמרת, ניכר הרצון של החיילים הבודקים רכבים לחנך: -  "תחזיר אותו לאחור, הוא עקף את כולם!" מורה סמל לחייל

 

 

 

הניצב שם. המכונית היא - מה לעשות - מרצדס חדשה ויפה, והחייל נבוך לעשות זאת. לסמל אין כל בעיה. הוא הורה לנהג לשוב על עקבותיו. תהינו - האם יעניש אותו גם בעמידה עם הפנים אל הקיר או אולי בכתיבה 100 פעמים על הלוח: "יותר לא אעקוף את התור". (חווארה 25.8)

 

בפגישות שאנו מקיימות עם גורמים שונים ביחס להתנהלות במחסומים, שמענו הרבה על ההנחיות של מותר ואסור, על הכללים והחוקים ועל ההדרכה הניתנת לחיילים בענייני ההתנהלות במחסומים.  אבל הפער הוא עצום בין מה שאנו שומעות לבין מה שאנו נתקלות בו בשטח.  שמענו לא אחת מפי מפקדים שאסור להעניש במחסומים. ומה אנו רואות בכל משמרת? חיילים שמחליטים על דעת עצמם להעניש - שלוש שעות עיכוב, החזרה לסוף התור, החרמת ניירות - וכל זה למה? "כי הוא התחצף אלי"! "כי הוא צריך ללמוד לקח" ועוד.  מה קורה כאן? מהו המסר שמועבר לחיילים? או לחילופין, האם המסר המעובר לחיילים הוא כי  "כל חייל מלך".

פנו אלינו שני נהגי מוניות שהוזמנו לבית המשפט הצבאי לתעבורה במחנה עופר . הם הגיעו ביום המיועד וחיכו שם, ובסוף היום אמרו להם ש"אין תיק". "אין תיק" פירושו שהתביעה עדיין לא העבירה לבית המשפט כתב אישום. (בית לחם 11.8)

 

נהג מונית מבית אומר מחכה לתאריך משפט התעבורה שלו משנת 2005. רשיונותיו נשללו ומהלך חייו נעצר.  הוא מנוע מנהיגה,  שזו פרנסתו היחידה (מאז שנת 2005!). (בית לחם 11.8)

מצפייה של שנתיים בבתי המשפט הצבאיים התברר כי זכויותיהם של נאשמים אינן נשמרות, נמנע מפגש ראוי עם עורכי דין, תרגום ההליך משפה לשפה לוקה בחסר, ורק לעתים רחוקות מתקיימות חקירות עדים ובדיקת ראיות. התצפיות הבהירו שכל עוד הכובש הוא הקובע והאוכף את החוקים המיועדים לאוכלוסייה הכבושה - והוא גם השופט וגם המעניש - אין ולו מראית עין של צדק במשפט.

 

ברוח הימים האלה, לאחר הפוגרום בעסירה א-קיבליה, מעניין לצטט את תשובת מח"ט חברון לחברותינו, שפגשו בו במקרה ליד מחסום בית המרקחת בחברון ושאלו אותו על אלימות המתנחלים: "החיילים קיבלו הוראות להגיב במיידי על כל התפרעות של מתנחלים ולא לחכות לשוטרים". החיילים לעתים קרובות לא פועלים על פי ההוראות הללו כי יש קירבה בלתי נמנעת בין המתנחלים לחיילים. לחייל בודד או לזוג חיילים קשה להגיב." (חברון 27.8)