זעתרה (צומת תפוח), חמרה (בקעות)

תקציר – מחסום חמרה הוסר למשך רוב שעות היממה אך מוחזר בשעות העומס, להתעללות (?). סיור באדמות ג'אפא יאנון שבבקעת הירדן שאין כרגע אפשרות לתושבים להגיע אליהן.

מוצב מבוטן באדמות יאנון                                           בור המים באדמות יאנון             

המערות מעל אדמות של כפר יאנון

9.15 – מחסום זעתרה/צומת תפוח- תנועה כבדה, נוכחות גבוהה של חיילים אך הם אינם מעכבים לבדיקה.

פגשנו את מוכתר ח'ירבת יאנוּן ופנינו ל"דרך אלון" העולה מכביש הבקעה לגדה (באזור עקרבה). דרך זו היתה פעם כביש, שנחסם לפני כ-15 שנה בסלעים ובטונדות. מאז הכביש נהרס והפך לשביל משובש. לפני מספר חודשים הוסרו החסימות אך רק רכב שטח יכול לנוע שם. לדברי המוכתר, למעלה הדרך קרובה למאחזים ולהתנחלויות הקשות בגב ההר: איתמר, אלון מורה, הר ברכה, גבעות עולם, גדעונים וגבעה 777, שבתיה יושבים ממש על הדרך ומונעים מתושבי ח'ירבת יאנון להגיע לאדמותיהם.

רקע: ביאנון התגוררו עד לפני 20 שנה כ-30 משפחות . היום נותרו שבע. ב-2002 ננטש הכפר לחלוטין עקב פרעות חוזרות ונשנות של מתנחלים. פעילי תעאיוש שיכנעו תושבים לחזור לבתיהם ובמשך כחצי שנה עשו תורנויות לינה במקום עד שמתנדבי ה- EAPPIהתמקמו שם והם מגוננים בגופם על התושבים עד עצם היום הזה. מוכתר יאנון הגיע לפגישה איתנו עם שני מתנדבי הארגן הזה.

לדברי המוכתר 1200 דונם מאדמות הכפר נמצאים בבקעת הירדן, במרחק 8-10 ק"מ מהכפר, פחות או יותר מעל מכורה וליד חירבת טאנא, הסובלת מאוד מהריסות בתים. הקושי להגיע לאדמות היה כפול – מהכפר לא ניתן היה להגיע בגלל תושבי המאחזים האלימים שמנעו מעבר, ומהבקעה היה הכביש חסום על בקוביות בטון. החקלאים התגוררו במשך 4 חודשים בשנה במערות מעל לאדמות. לפני שנתיים הודיע להם הצבא שאדמותיהם הם "שטח אש" ואסרו עליהם להמשיך ולעבד אותן. עדיין רואים את מתווה השדות. הצבא הקים על האדמות שני מוצבים מלוחות בטון (כיום נטושים) ופוצץ את המערות. מאז אין מעבדים את השדות.

"כפל הבתים", שעולה לא פעם בטיעוני ישראל כנגד קהילות הרועים בבקעה
תנאי החיים במאהלים בבקעת הירדן בקיץ קשים מנשוא לבני אדם ומסכנים את בעלי החיים. עד לכיבוש הישראלי החזיקו הרועים בבית קטן בגדה, בו התגוררו בחודשי הקיץ ולעיתים בשאר עונות השנה טם היו זקוקים להיות קרובים לשירותים שונים כמו חינוך, רפואה, מרכזי קניות ולקרובי משפחה, והגברים המשיכו להתגורר במאהלים. לאחר הכיבוש ובעקבות ההצקות ואיומי הגירוש הבלתי פוסקים מצד המתנחלים האלימים, הם עברו להתגורר במאהלים במשך כל השנה, והבית נשאר למקרי חירום (לאפשר לילדים להגיע לבתי ספר מאחר ודרכים רבות חסומות בבקעה, במקרה של מחלה קשה ועוד). ישראל מנצלת את קיום הבית הנוסף כדי לגרשם מהבקעה כאילו מדובר בבית נופש בקיסריה. זו התערבות גסה באורח חיים בן מאות שנים של קהילות הרועים הפלסטיניות, שנועדה לסיפוק החמדנות הישראלית לאדמתו של הרועה הפלסטיני.

12.15 – מחסום חמרה- אין חיילים במחסום. על הגבעה מעליו יש מתחם מוקף חומת בטונדות ושם שוהים החיילים, אשר תוך דקה יכולים להפעיל שוב את המחסום. והם עושים זאת – מדי בוקר בשעה 5.00, כאשר הפועלים שקמו בחצי הלילה ממהרים לעבוד בשדות התנחלויות. אז מעכבים אותם החיילים בבדיקות קפדניות ויוצרים תורים ארוכים. כעבור שעה-שעה וחצי הם מתקפלים חזרה למתחם הסגור. בשעות אחר הצהריים המאוחרות שוב חוזרים החיילים להציק לפלסטינים במחסום.

15.00 – מחסום חמרה, מחסום מעלה אפרים – פתוחים לתנועה.

15.45- מחסום זעתרה – נוכחות מוגברת של חיילים. קבוצה גדולה של מג"בניקים עם תיקים מחכה בתחנת ההסעה שממערב לצומת (לכיוון אריאל) בדרכם הביתה. אך בצומת עצמו אין (עדיין?) חסימת מעבר.