ביר נבאלא, ענאתא, קלנדיה, יום א' 11.5.08, בוקר
6.45 בקלנדיה
צעירים רבים מתגודדים בחוץ , שום דבר לא זז,סגר
חדש הגיע בהפתעה , ללא כל הודעה ,והוא ממשיך את הסגר של יום העצמאות שהמשיך את הסגר של יום השואה, שהמשיך את הסגר של פסח , שהמשיך את סגר רייס.
זהו סגר בוש הפעם , להערכתם של כל העובדים העצובים שהגיעו במוניות ממרחק ומרוב ייאוש וצער אין להם כוח לזעם . מאז תחילת החודש עבדו ברי המזל מבינהם יומיים בלבד . האחרים לא עבדו כלל ורובם בטוחים שלאחר כל ימי הסגר לא יקבלו אותם יותר לעבודה . המעבידים לא מתחשבים בשיקולי הסגרים ומפטרים מייד.הקריטריונים לסגר זה רבים ומסובכים. לעובדים נמסר שעובדי עטרות מעל גיל 30 יוכלו לעבור. לירושלים אין אפשרות להיכנס לעבודה.בעלי אישורים מיוחדים יכולים כנראה להיכנס , אך השער ההומניטרי לא נפתח.ב - 6.35 נפתח השער ההומניטרי בפעם הראשונה ומאפשרים לקבוצה קטנה מאד להיכנס וזהו.כל השאר ממשיכים לעמוד יותר משעה- וכך עומדים על רגליהם במשך שעות קשישים , נשים ,חולים והצבא ההומני צופה בהם מכלוב הזכוכית. הלחץ על הקרוסלות נורא . הן נפתחות 25 דקות לאחר בואנו למספר קטן מאד של אנשים ,כולם צועקים, נדחפים יותר , עד לשבירת עצמות.שיחות הטלפון לא עוזרות.המוקד ההומניטרי מבטיח לבדוק. והתלונות - הצבא יודע שאלה שמקבלים אישורים הם הישרים , בעלי המשפחות ואז מתעללים בהם .אין בכלל חיים , החיים חרא,הרי האישורים הם לאנשים ישרים ומסודרים ואז לא מרשים להם להיכנס.אנשים יצאו מביתם ב - 5 בבוקר , שילמו 50 שקל למונית ולא יכולים להגיע לעבודה.
מישהו מספר על מחסום ראפאת ( ביר נבאללה) לא צריך את המחסום הזה , החייל לא בודק , סתם עומדים בשמש ומבזבזים דלק וזמן .מי שמבקש מהשוטר לפתוח את השער לכולם, השוטר מאיים עליו ואומר שהיום הוא לא ייכנס, או מאיים לקרוע לו את האישור.חייל כועס אומר - "לך אני לא אתן להיכנס אף פעם"
"מה יהי עם הילדים . אם לא נביא כסף ולא תהיה עבודה".פחד גדול מן המחירים שעולים,האורז והקמח התייקרו מאד וזו רק ההתחלה .
7.45 השער ההומנטרי סגור.הקרוסלות נפתחות לקומץ אנשים.אנשים מחכים כבר 3 שעות והשירותים סגורים.
אחד הממתינים מספר על ביתו שעברה בתל השומר ניתוח לב פתוח על חשבון מרכז פרס לשלום .הטיפול היה נפלא . לקחו אותו בהסעות מיוחדות.
בענאתה ב - 8.20
בודקים מסמכים של כל נוסע , התהליך מהיר ולא מעכבים ללא צורך.