בית איבא, יום ה' 22.5.08, בוקר
8.45 בית איבא
כלבנית שולחת הכלב לטפס על ערימת ג'ינסים הנמצאים בעגלה נמ
שכת על ידי חמור, הוא מטייל לו על הג'ינסים עד שמחליטים שהעגלה משתחררת, אחר הכלב על עגלה מלאה שקיות פלסטיק מלאות בסחורה, השקיות נקרעות והעגלה מורשית לעבור. מזל שלעגלת הפיתות נתנו לעבור מבלי שהכלב יטייל על הפיתות השוכבות בעגלה ללא אריזה.
כאשר אנו מגיעות למחסום רץ אלינו סרן, המפקד, ומודיע שאין אנו יכולות לעמוד במחסום. אנחנו מתעקשות על שלנו ועל זכותנו לצפות בנעשה ומציעות לו שיקרא למשטרה. לאחר זמן מה קלטנו שאנו יכולות לעמוד מחוץ לקיר הבטון של המחסום ולהתקרב אפילו יותר וכך עשינו.
מעט אנשים עוברים במחסום ואין תורים. בתור כניסה העירה יש עכשיו קו אדום שהנכנסים אמרים לא לעבור אותו עד שיקראו לעמדת החייל, גם נשים וילדים מדי פעם צריכים לחכות שם ולא מתאפשר להן מעבר חופשי כבעבר.
לאדם שנעצר לאחר המעבר ביציאה מהעיר כדי לאסוף חפציו שהוצאו מאריזתם בבדיקה אומר חייל ב"נביחה" תסתלק, אל תעצור כאן. אותו חייל צועק לשני המעוכבים
(שלא הצלחנו לברר למה הם שם ומה קורה להם) לשבת, אסור להם לעמוד.
אדם מגיע בריצה והחיילים צועקים (נראה שהם מפחדים) תעצור , 
אל תזוז. הוא מסביר מרחוק ששכח את תעודתו בעמדה כאשר עבר לפני מספר דקות, החיילים מוצאים אותה לאחר חיפוש ונותנים לו אותה. אחר כך מגיע עוד אדם שעבר זה עתה ונזכר שלא החזירו לו את התעודה ומקבל אותה. נראה שהחיילות הבודקות לא מקפידות להחזיר התעודות והעוברים רק רוצים לעבור ושוכחים אותן.
9.30 מגיעות נשות כחול לבן, מציפות את המחסום בדברי מתיקה ומסתובבות בו כולל כניסה לעמדות החיילים באופן חופשי. משום מה נוכחותן " לא מפריעה להתנהלות המחסום" כפי שהסרן אמר לנו כשאנחנו הגענו למחסום.