בית לחם, מת"ק עציון, יום ב' 4.8.08, בוקר
צופות 06:45 - מחסום בית לחם - 6 עמדות היו פתוחות. ליד העמדות תורים קצרים ולפעמים ריק עד שנשלחת עוד קבוצה. פלסטינים שיוצאים מהמחסום מדווחים שבצד הפלסטיני יש המון אדם ומחקים בערך שעתיים.
זה הסידור הרגיל בזמן האחרון.
קצין ממת"ק עציון מסתובב ליד העמדות. לפני שבועיים אמר לנו שתמיד כותבים לאיש שמגיש בקשה למגנטי אם הוא מנוע שב"כ
או משטרה. הוא לא האמין שלא כותבים על טופס הבקשה מהו סוג הסירוב. הפעם הראינו לו טופס בקשה שהוגש לפני שבועיים, ועליו כתוב רק "לחזור ב-13.8.08". הסברנו שהאיש ביקש שנברר מה הבעיה שלו. כשהקצין ראה את הטופס הוא אמר: "הגיוני שלא יגידו לו שהוא מנוע. אם הוא מנוע שב"כ את מצפה שנגיד לו שעלינו עליו? אם הייתי עובד בזה לא הייתי אומר לאיש איזה סוג מניעה יש עליו". חייל שני ניגש אלינו, הוא עבד הרבה בבקשות לכרטיס מגנטי. הוא אמר: "תמיד אומרים להם איזה מניעה יש עליהם אבל בעל פה לא כותבים." שאלנו: "למה לא בכתב? אנחנו פוגשים אנשים רבים שלא יודעים את סוג המניעה." החייל: "הם יודעים".
07:30 - חוסאן - מסרנו ניירות משטרה.
08:00 – במת"ק יש ימים קבועים לכל יישוב. היו כ-40 איש מבית לחם. המחכים אמרו שכך נוח יותר כי מי שמגיע מתקבל. ממורמרים היו אלו שזה לא היה היום של כפרם ולא ידעו על כך ולכן לא התקבלו.
08:15 – בית אומר - פגשנו אנשים שבקשו עצות בעניני משטרה.
08:30 - עברנו בבית עאנון. כידוע כבר יותר מחצי שנה שהעמידו עמוד בודד שאמור להבהב כסימון למעבר להולכי רגל. את העמוד הנוסף האמור להבהב לתנועה הבאה מכיוון שני עדיין לא העמידו. באורך פלא הבהב העמוד הבודד במשך כחודש ומזה כמה שבועות שוב שובת. כבר לפני יותר משנה התחלנו לנדנד בקשר למעבר על כביש זה (כביש 60) החוצה את הכפר בית עאנון לשניים. בית ספר לבנות נמצא בצד אחד של הכביש ובית ספר לבנים בצידו השני. כך חוצים את הכביש ילדים רבים, סטודנטים ואנשים ההמבקשים לעבור לחברון. כמובן ששתי הכניסות לכפר מצדי הכביש חסומות. כידוע כל "החלונות הגבוהים" נחרדו לשמוע שכך חוצים את הכביש המהיר ילדים ואנשים, והרי הם מטפלים בענין ההבהוב הנ"ל ברוב מרץ כבר שנה שלמה.
09:00 - פגשנו אנשים בנבי יוניס, מסרנו ולקחנו ניירות בעניני משטרה.
11:00 - נסענו לבקעה למחסום ד.ס.או. ליד ורד יריחו. כל השבוע האחרון הגיעו טלפונים רבים משם והתחננו להעביר את המכוניות מהר יותר במחסום כי עשרות מכוניות חיכו שעה-שעתיים ואף יותר בחום הכבד. בשעה זו היו מכוניות אחדות בלבד ולא היה פקק. נגשנו למת"ק ל' שנמצא מחוץ למחסום. שם לפני הקרוסלה היו איש עיוור ובחורה שמלווה אותו וילדים. הם מיפו והאיש בא לחדש אישור המאפשר לאשתו שהיא מיריחו לשהות עוד שנה בביתם ביפו. כך זה כבר עשר שנים.