חברון - דיווח בימי קורונה

דיווח בימי קורונה

שיחה עם מ', המורה לערבית, שחי בחברון H1 , שמנסה לתאר את המצב בחברון הכללי והפרטי.

בכללי: חנויות המזון פתוחות. לא חסר אוכל. מתרבים האנשים שאין להם כסף לקנות.

מצב התעסוקה:
כ-100,000 שעבדו בישראל, הפסיקו לעבוד.
כ-80,000 מורים הפסיקו לעבוד לפני חודש ויותר אך מקבלים משכורות.
כמליון לא מועסקים כרגע.
מי שמועסק על ידי הרשות "מוז'פין" – ממשיכים לקבל שכר גם בלי לעבוד (מורים,פקידים וכו').
אנשים חיוניים, כמו כוחות בטחון ומשטרה, רופאים, ממשיכים לעבוד כרגיל.
עצמאיים, סוחרים, ושכירים שלא על ידי הרשות, לא מקבלים שכר.

לרבים אין חשבון בנק, בעיקר מי שאינם מועסקים על ידי הרשות. אלה שמים את הכסף מתחת לבלטה. שומרים לימי צרה, חתונות וקורונות. יש דיבור על ועדות חרום שאמורות להבטיח מזון לעניים, אומרים שאולי יתחילו לעבוד כשבאמת יגמר כסף ואולי גם המזון בחנויות יפחת. לדבריו אין דיבור ישיר בין השלטון לעם. אין ביבי של חדשות 8 בפלסטין. השאלה מה יקרה כשאנשים יהיו רעבים, ומה יעשו הפועלים ועוד שאלות קיומיות נשאלות ואין להם מענה.

הנבואות על השאלה שמטרידה את כולם "מתי זה יגמר" נכשלו ברובן, כמובן אצל מי שחשב שזה יהיה קצר. ועכשיו מתרכזות באזור הרמדאן, לפני או אחרי. הרמדאן אמור להתחיל ב-24.4 בערך.

הרמדאן יכול להרגיע את תחושות הפחד והמחסור מצד אחד, עקב היותו חג שמחייב לחשבון נפש אישי, וגמילות חסדים. ולכן אולי יפחית את האלימות אם מאיימת להתפרץ בזמן משבר כלכלי. מצד שני הוא בדרך כלל חודש שההוצאות הכספיות גדלות מאד. ארוחות מושקעות, מתנות, ארוח, בגוד וכו'. 

מסגדים לא פועלים, משנים את השגרה ומחזירים את התפילה הביתה. עדיין הדרשה נשמעת ברמקול מהמסגד הקרוב והיא גם משמשת כמרגיע חברתי.

דוגמאות אישיות מהיום וימים קודמים:

התקשרו חברים (מהים) מכפר שליד בית לחם. יש להם עדר. ואומרים: אין לנו כסף לחשמל, לגז, לאוכל. לקנות שעורה לצאן. מה אוכלים: חלב, תה, זיתים, גבינה. שוחטים טלה בלית ברירה. אין ירקות ודברים טריים. 
חברה ממקום אחר מתלוננת כבר שבוע שהמזון והכסף עומדים להגמר.
מישהו אחר סיפר לי על ועדות החרום לחלוקת מזון שאמורות להיות בכל ישוב. שלחתי אותה לחפש ועדה כזאת. לא מצאה בישוב שלה.
בעל מזנון באזור העיר העתיקה בחברון סיפר שהמצב קשה מנשוא. העלות של המוצרים התייקרה מאד ויש קושי לעמוד בתשלומים, ויש פחד וחוסר אונים לקראת הימים שיבואו.
טלפונים מכל חברותינו מהים כולן מדברות על קשיים רבים מבלי לפרט לעומק.  התחושה היא קשה מאד מאד.
עמדה שונה, כתבה לי מישהי מכפר אחר, המצב מאד קשה אבל מי שידע למצוא דרכים לנצל לטובה את הזמן הפנוי ידע להפיק מזה טוב ובסוף יהיה טוב.