קלנדיה - חופרים מנהרה, שועפאט - זוכרים את הנער מוחמד אבו חְ'דֵיר שנרצח
הכיכר שלפני הכניסה למחסום איננה.
כלים כבדים עוקרים כל אבן, הופכים את האדמה ועורמים את ההריסות לתלי חרבות.
סיפרו שבעוד כמה ימים יחסמו כאן את הדרכים למכוניות כי חופרים מנהרה שמגבעת זאב ייסעו מתחת לאדמה ישירות להתנחלות אדם.
זה בשביל הנחלנים, אמר אחמד, הנחלנים יעברו במנהרה ולא יראו שיש אותנו, (את הפלסטינים).
אני יודעת כמה אחמד צודק,
במקרה הטוב לא נעים לראות אותם, את הפלסטינים, שנוח להסתיר, להפנות מבט ואפילו להשקיע תועפות כדי לחצוב ולחפור, ובמקרה הפחות טוב אפשר לירות בהם במרכז מסה.
התפאורה בצד חומת ההפרדה בנויה לתלפיות. לתלפיות בנוי גם הגשר שחוצה את הכביש. זה לא שבישראל חסרים מהנדסי גשרים, אבל טובתם ונוחותם של אלו שחייבים לעבור את הגשר כדי להיכנס ו/או לצאת מהגדה אינם בראש מעיניהם, הם בבחינת קיימים-נעדרים. ואולי בגלל זה לא נבנתה מעלית למתקשים בעליות ובירידות.
נושא האסירים הנמלטים/הגיבורים עדיין מדובר. נסיעתו של סינואר לשיחות במצרים מפיחה תקווה ובטחון שהששה יהיו בין האסירים שישוחררו בעסקה הנרקמת.
בשועפאט,
השנים שחקו את האבן, הזמן הדהה את הפורטרט, רק הבערה לא כובתה
וממשיכה לבעור ולשרוף בלבות האם והאב כבאותו הלילה המר ההוא.
מוחמד נרצח פעם אחת אבל הוריו ממשיכים להירצח יום יום, לילה לילה ושעה שעה ואין מכבה.
- אלו העוגיות שמוחמד אהב, אמרה האם והגישה עוגיות במילוי תמרים מיריחו, עוגיות שהיא מכינה לבנה ליום ההולדת אז כהיום.