בית לחם (300) - הפלסטינים לא מאמינים לאף אחד
7:15 מחסום בית לחם
אחרי שבועות של חסימה (לא מוחלטת) על כביש הגישה מירושלים למחסום 300, שוב התנועה הומה. עדיין סגור למעבר מחסום הרכב לבית לחם וממנה. במגרש החניה הגדול הסמוך למחסום הוקמו אוהלים לחיסון פועלים בעלי היתר עבודה ויש כבר מחכים בתור לפתיחה ב-9:30 מתהלכת שמועה שבהמשך לא יתנו לפועלים לא מחוסנים לעבור.
בפנים פתוחות רק 2 עמדות בדיקה, אך המאבטח הידידותי במפתיע (וגם מכיר את האתר שלנו) מספר שעם שחר כל העמדות היו פתוחות למעבר הפועלים הרבים. סוחרים אינם עוברים זה 4 חודשים!
בשיחה עם הפלסטינים הממתינים להסעות ולקבלנים, מספר לנו אחד מהם על נדיב ישראלי ושמו משה אברג'יל, קבלן מראשון לציון, שמעניק לעובד מדי פעם אלפי שקלים כדי לקנות מזון ולחלק לנזקקים בבית לחם. מתעניינות מה הלך הרוחות בנוגע לבחירות הקרבות ברשות הפלסטינית – והתשובה הגורפת: לא מאמינים לאף אחד – לא לחמאס, לא לאבו מאזן, לא לג'יבריל רג'וב - כולם גונבים כסף וגם את החיסונים גנבו.
8:00 מנסות להגיע לשיח' סאעד. הדרך של בתי הספר חסומה. עבודות עפר. הפועלים מספרים שמקטינים את השיפוע בכביש בתי הספר - שארע אל-מדארס - היורד אל הדרך האמריקאית. אפשר רק לעבור ברגל בינתיים. קיים כבר מעגל תנועה שדרכו יעברו גם לכביש הנסלל שיתחבר לכביש 398 (הר חומה ואח"כ לתקוע).
חזרנו לכניסה לכפר האם ג'בל מוכאבר וירדנו לדרך האמריקאית ולמחסום שיח' סאעד בדרך פנימית צפונית יותר. גם היא תלולה וצרה מאוד. שמחנו לראות מגרש כדורגל גדול, ירוק וחדש שנבנה. קיוונו שעיריית ירושלים מעורבת בכך, אבל ראינו על השלט שהכול נבנה מכספי תרומות פרטיות ומענק מהוואקף.
ליד מחסום שיח' סאעד פגשנו 4 ילדים - אחים מעזרייה (מעבר לחומת ההפרדה של שכונת אבו-דיס ). ע' הגדול בן 14. לדבריהם באו לאסוף בקבוקי פלסטיק, לקבל את הפיקדון ולהביא כסף הבייתה. אבא שלהם פגוע רגל ולא עובד כבר כמה שנים. אולי הם מקווים גם להשיג עבודה מזדמנת? הם לא הולכים לבית הספר. לא ברור איך הגיעו הנה מענאתה (דרך ארוכה ומשובשת) ואיך עברו את המחסום הזה. לא ידענו מה לעשות למענם חוץ מלשוחח איתם ולהציע להם את הבייגלה הירושלמי שקנינו, ידענו שאנחנו לא יכולות להתקשר לרשויות רווחה פלסטיניות. לא מתאים. זכרנו גם את הילדים מוכרי המסטיקים ברמזורים בצפון ירושלים שהוריהם התעקשו להמשיך לשלוח אותם למרות לחץ מבחוץ. רשמנו את מספר הנייד של ע' האח הגדול, וננסה להתקשר לאונר"א ואוצ'ה כדי שינסו לברר האם המשפחה מטופלת. אם למישהי יש עוד רעיון, נשמח לשמוע.
אני עוברת את המחסום כדי לראות מה קורה בשיח' סאעד. הצטמצמה חבורת הנהגים המחכים לנוסעים בתוך השכונה המבודדת והחוצה, רק החוצה ממנה. אבל בניגוד לעבר, הם לא מסכימים לדבר אתי, הם משדרים ייאוש וניכור, ומראים לי שההתעניינות שלנו בהם לא מועילה להם, רק מכעיסה אותם. אין עבודה, אין היתרים, גם לצעירים. ההצעה החוזרת לפנות לסילביה נענית בביטול. אני מוותרת. ומנסה לעבור חזרה במחסום לג'בל מוכאבר. 3 מג"בניקים ומאבטח אחד מתעוררים לחיים, מבקשים תעודה, מתקשרים למפקד ופוסקים שאסור לי לעבור. רק תושבי ג'בל מוכאבר ושיח' סאעד בעלי תעודה כחולה וזהו זה.
אני מתווכחת, זה שטח B בשליטה ביטחונית ישראלית ואין מניעה לחברי ארגוני זכויות אדם להימצא שם, אבל זה לא עוזר. עוברת חצי שעה מתישה של טלפונים למת"ק עוטף צפון עד שמשחררים אותי. החלופה הייתה לתת עבודה לנהגים המיואשים ולנסוע לפחות חצי שעה עד למחסום הזיתים שם יחכו לי נ' וכ' הנהג. אני קצת מתביישת בפריבילגיות שלי. פלסטיני תושב ירושלים לא היה מצליח לעבור בשום אופן.