דרום הר חברון, סוסיא, סנסנה (מעבר מיתר)

ליד מעבר מיתר הפירצה לא תוקנה והרבה אנשים ממשיכים לעבור. הצורך להביא לחם הביתה חזק מהכול ומדינת ישראל כנראה מבינה ומעלימה עין. כמה מליארדים פחות או יותר, למי איכפת. חלם מתנהלת בבטחה.
נסענו בעקבות  דיווח של אדם המתגורר ממש ליד מבני המועצה האזורית דרום הר חברון. לדבריו ציוד מכני כבד פלש לאדמתו והחלו להכשיר את הקרקע למה שנראה כתוכניות בנייה. אכן ככה זה נראה: שיטחו את הקרקע, שפכו עליה חומר מחצבה ששמים תמיד לפני התחלת בניה. המבנים שבתמונה הם כולם שייכים למועצת דרום הר חברון.

נצר נאווג'ה, מסוסיא, מוביל אותנו למקום. שמחנו לראות שהרועה הפלסטיני לא לבד. שני בחורים צעירים הגיעו. כל אדם צעיר שמגיע ממרכז הארץ כי אכפת לו ושוהה עם תושבי המקום  ומלווה אותם, מפיח בנו תקווה שיש עוד מי שאכפת להם, וימשיך למחות נגד הכיבוש כשאנחנו כבר לא נוכל להמשיך במאבקנו.

הרועה המשיך לרעות, אבל היה  מודאג כמובן. הם נשארו איתו כי הוא הזעיק את המשטרה והמתין לה. לא יכולנו להישאר כי אין לדעת מתי המשטרה מגיעה. גם נצר חזר לסוסיא.(בודאי ראיתן את הסרטון מיום רביעי בו רואים אותו נהדף עי חיילים כאשר מתנגד להריסות באזור.)
נסענו גם אנחנו לסוסיא לבקר את עזאם ווואדחה, לראות ולשמוע מה שלומם. שמחנו שהם עברו את התקופה הזאת בשלום. עזאם, שגילו מעל 55, מספר שעבד בישראל, אבל עכשיו  מקשים גם על אנשים בגילו, אם אין קבלן ומתווך שמאשר את קבלתו לעבודה.
הוא מספר על המתווכים הסחטנים שמנצלים את ההזדקקות להם. אני חשבתי על השב"חים ליד הפירצה שבגדר....באין מפריע

כשהרשעות והטמטמום משמשים בערבוביה....