תיעוד חסימות בפני פלסטינים לאדמות ולאתרי מורשת של אל ח'דר מערבית לכביש 60
אזור אל ח'דר מערבית לכביש 60 נראה כאילו הזמן עמד בו מלכת. עצי תאנה, כרמי זיתים ובעיקר גפנים מחולקים בטרסות לחלקות קטנות. שוֹמֵרות מרשימות במבנה ובגודל, ומבני אבן קטנים חלקם עם כיפות מעוגלות. בכל השטח, בין האבנים והסלעי מפוזרים שברי חרסים מתקופות שונות, עובדה המעידה על שימוש בקרקע במשך דורות. שיטוט בין החלקות החקלאיות, המבנים והשומרות העתיקות, משאיר רושם עז של תרבות חקלאית שהולכת ונעלמת. התושבים המעטים שחיים שם מנסים להיאחז במקום בעקשנות למרות הקשיים והגבלות חמורות שהכיבוש מטיל עליהם. בביקור קודם נאמר לנו שנאסר על בעלי הבתים לשהות שם בלילה. דלתות הבתים נעקרות והם זוכים לביקורים ליליים תדירים.
הגישה לשטח המדובר מוגבלת ממזרח בכביש 60, מצפון בכביש 375 ומדרום ומזרח בהתנחלויות של גוש עציון. במרכזו, על דרך רומית עתיקה המכונה גם דרך האבות שחיברה בין ירושלים לחברון, נמצא מאחז בלתי חוקי שאדמותיו שייכות לתושבי אל ח'דר. המאחז מכונה בפי תושביו "שדה בועז". באתר של גוגל אין לו שם אך הדרך החוצה אותו מנווה דניאל וצפונה מהמאחז לכיוון כביש 375 מכונה שדה בועז. באתר של גוש עציון המאחז מכונה נווה דניאל צפון, כביכול שלוחה של ההתנחלות. ובצורה פיוטית נכתב שם:
"על דרך האבות ההיסטורית המובילה משדות בית לחם הקדומים בהם חיו בועז ורות לירושלים ממוקמת שכונת נווה דניאל צפון."
עדיין אפשר לראות בשטח את שרידיו של כביש 60 הישן, שחיבר בין ירושלים לחברון. עם סלילת כביש 60 החדש הוגבלה הנגישות של החקלאים לאדמותיהם אך נשארו שתי נקודות בהן יכלו לעלות על כביש 60 הישן ועל שבילים המתפתלים מהם. היום דרך אחת חסומה במעקה הכביש ובבולדרים והשנייה במחסום שער.
היום הדרך היחידה לעלות לשטח היא ברגל או עם חמורים. את המכוניות יש להחנות או לחכות להסעה בצד השני של הכביש. כך מדי בוקר וערב. גם ילדים החיים באזור זה נאלצים לרדת במורד שביל עיזים לכביש הסואן, לחצותו ושם לעלות על ההסעה לבית ספר.
נאמר לנו שהכביש נחסם ב 2018, ושהיתה הפגנה של תושבי אל חדר בעקבות החסימה.
בסרטון המופיע ברשת נראה מחמוד עיסא חבר עיריית אל ח'דר שמדבר על חסימה של אזור אל-סוונה באפריל 2013:
https://www.youtube.com/watch?v=Zx9Q_iYjT4I
דבריו: דרכי גישה ל 5,000 דונם אדמה חקלאית (מטעי שזיפים וכרמי זיתים) נחסמו לפני עונת הקטיף והבציר, וכך נגרם נזק כבד לחקלאים. הדרך היחידה למעבר לשטחים חסומה בפני החקלאים. במת"ק הישראלי טענו שהסגירה נעשתה בהוראת משרד התחבורה, כדי למנוע תאונות כאשר רכבי החקלאים חוצים את הכביש.
במפה המצורפת למעלה אפשר לראות שחסימה 1 על כביש 60 החדש היא פיזית וקבועה. גדר ההפרדה לצד הכביש הסואן מונעת מעבר ומעברה בלוקים וחסימות עפר. חסימה 2 היא של זרוע מתניידת. אנחנו ראינו את המחסום מספר פעמים מאויש. לידו מבנה פלסטיני נטוש מבעליו. ייתכן שהוא משמש את היחידה הצבאית-משטרתית ששומרת על הדרך.
ישראלים תושבי נווה דניאל ושדה בועז יכולים להגיע לשטחים הללו ברכב. הכניסה דרך התנחלות נווה דניאל בתיאום עם אחד מהמתנחלים.
לפי מפה שראינו קיימת דרך נוספת להגיע לאזור החקלאי, דרך מנהרה שעוברת מתחת לכביש 375. משם פנינו מזרחה על דרך עפר והדרמנו לכיוון נבי דניאל והשטחים החקלאיים ליד. לצידי הדרך יש בתי אבן וחלקות נטועות בגפנים וזיתים. בהמשכה יושבים בתי המאחז הבלתי חוקי. ברור שפלסטינים אינם יכולים להיכנס למאחז.
באתר של גוש עציון יש המלצה למסלול טיול שעובר בדרך האבות דרך נבי דניאל ושדה בועז:
ניתן להמשיך עם השביל המסומן באדום, לחצות את נווה דניאל, וללכת אל עבר "נבי דניאל", קבר שייח שעצי האלון העתיקים שבאתר מעידים על קדושתו. הדרך ממשיכה עוד צפונה אל "שדה בעז", מאחז צפוני של נווה דניאל, מדרך זו ניתן גם לסטות אל עין אל קסיס
כשהגענו למקאם נבי דניאל נפשה שם קבוצה של ישראלים, שניצלו את חג הסוכות לבקר בחורשת האלונים היפה על הדרך בין ההתנחלות למאחז. אחד מבני הקבוצה הוא תושב ההתנחלות נווה דניאל, האחרים ממקומות שונים בארץ.
באזור המקאם ניכרו סימני פיתוח. פארק בשלבי הקמה צמוד למקאם עם נוף עוצר
נשימה וסימנים של כוונה להרחיב את הדרך מההתנחלות.
פנינו לעבר השטחים החקלאיים, שם פגשנו לראשונה ביוני השנה את ס', אחד החקלאים. נתקלנו בחסימת עפר גדולה שלא היתה בביקור קודם. ס' הוא תושב שושחלה, קבוצה של בתי אבן הנמצאת בחלק הדרומי של אותו אזור. סבו היה בעל האתר נווה דניאל ובתי האבן הסמוכים היו שייכים למשפחה. היום אינם רשאים לגור בהם.