ביקור קהילות רועים וזום ישיר על בעיות המים

ביקורים אצל קהילות רועים בראס אל אחמר

התחלנו בביקור באחת הקהילות המערביות שבראס אל אחמר – משפחת בני עודה. האב והאם ושני בניהם קיבלו את פנינו בשמחה, הבת לומדת סיעוד שנה ג' באוניברסיטה האמריקאית בג'נין ותחזור רק עם ערב. האוהל דל, סככה תפורה משקי קפה קרועים מעטרת את הכניסה לאוהל ומיטת ברזל לנוחיות האורחים. אך עם כל הדלות, בצד הכניסה יש עציצי פח עם מבחר צמחים, חלקם מטפסים על יריעת האוהל ומוסיפים צבע ויופי. ניכר שהמשפחה מטפחת את סביבתם.

הבן הביא מהתנור מגש עם מאפה שנעשה מקוֹלוֹסְטְרוּם (חלב בראשית) שהעז נותנת לאחר ההמלטה. עכשיו עונת ההמלטה ויש כמות גדולה של קולוסטרום, יותר ממה שהגדיים מסוגלים לשתות. וכך האם מכינה ממנו כל יום מעין פשטידה הנקראת אילבה, אותה אוכלים בבוקר שלמחרת. לנו הביאו היום את הפשטידה של מחר.. זה נחשב למזון על מאוד בריא לגדיים (ולאמונתם גם לבני אדם)  ומחזק אותם בהסתגלותם לעולם בימיהם הראשונים. המאכל תפל למדי ודורש קצת סוכר.

עמק עאטוף שלרגלי ראס אל אחמר פורה מאוד, מושקה ממים המגיעים מהרשות הפלסטינית באמצעות צינורות מהכפר עאטוף. ראס אל אחמר הוא האזור ההררי על הגבעות מצפון לעמק פורה - עמק הבקעא. אדמת טרשים צהובה. המשכנו למשפחה הבאה, בדרך חלפנו על פני שדות כרוב, קולורבי, בצל, פלפלים – והכל ירוק משמח.

לא זכרנו היכן בדיוק נמצא ביתם של עליאן ורואידה בני עודה, מכיוון שלא היינו שם למעלה משנתיים. בזמנו פגשנו אותם אחרי שהצבא הרס את ביתם והם נותרו ללא קורת גג בשמש הקופחת. אז גם הבנו ששתי הבנות (18, 20) רוצות ללמוד באוניברסיטה והחלטנו לעזור להן. אספנו מספיק כסף למימון הסימסטר הראשון ואפילו השגנו מחשב נייד לסטודנטית. אלא שאביה לא התלהב מהרעיון שבתו תלמד ומייד מצא לה חתן מהכפר השכן עטוף, ואפילו בית מאבן יש לו. לאחר התלבטות התרצתה הבת ונישאה, ואילו אחותה החליטה גם היא לוותר על חלום הלימודים, כי לבד זה כבר לא אותו דבר. כאב לנו מאוד, אבל זאת המציאות. גם פה נשלף מייד אוכל ללוות את התה – גבינה, שמן זית ופיתת טאבון.

שידור ישיר מחלת מכחול לזום (מטעם פעילי בקעת הירדן) על מצב המים בבקעה.

הערב ירד כשעזבנו את ראס אל אחמר בדרכנו אל ח'לת מכחול אל בורהאן. בדרך נכנסנו לבקר את יוסף ונאג'יה (אשר נעצרה לפני כמה שבועות התואנה שזרקה אבן על מכוניתו של המתנחל מנחם מהמאחז שליד חמדת). הגר הביאה עימה ספרים אותם חילקה לילדים, שבשמחה התיישבו לקרוא או סתם לדפדף בהם (הקטנים). התינוקת הייתה עייפה ובכתה. למרות שהפצירו בנו להישאר המשכנו לבורהאן.

קואליציית הבקעה אירגנה זום לשעה 20.00  על מצב המים בבקעה, לקראת פעולה של שיפוץ וניקוי בורות המים. אנחנו נשארנו כדי לאפשר לבורהאן להתחבר לזום ולספר על חייו ללא מים, כי אפילו למלא את בורות מי הגשמים אסור לו לפי חוקי הכיבוש. דפנה נתנה סקירה על מצב המים בבקעה.

ב 17.00 המשפחה הייתה כבר עייפה. חייהם מתנהלים בשעות האור ועכשיו כבר חושך. מכל ילדיהם רק הבת הקטנה הייתה נוכחת. בהיעדר בתי ספר ראויים בסביבה כל ילדי המשפחה מתגוררים במשך השבוע בחורבה בטאמון, הבנות הגדולות דואגות לאחמד הקטן (כיתה א') ולשאר הבנות בגילאי בית ספר. רק בסופי שבוע זוכים הילדים לקבל חיבוק מאמא ומאבא.