מחסום קלנדיה משתפץ.

מחסום קלנדיה משתפץ.

העבודות בשטח כבר גרמו להרבה עוגמת נפש כי הוחרב מגרש החנייה, כי הורחקה מאד תחנת האוטובוס וכי הדרך שיש ללכת בה משובשת וזרועת אבנים.

הקורבן הפעם הייתה נזירה שחצתה לאטה את מה שהיה רחבת תחנת אוטובוסים ש-D9 חפר לכל אורכה תעלה.

בין השברים, האבנים  וגושי העפר הנזירה הקשישה מעדה ונפלה מלא קומתה הצנומה. עוברי אורח מיהרו להרים ולתמוך ולסייע, אחזו בזרועותיה, כמעט נשאו אותה על כפיים והובילו אותה לייעדה, לצדו האחר של המחסום.

רכב ההסעות הייעודי לרצועת עזה כבר חנה ברציף השילוח. חיכה.

בחסות גב רחב של מאבטח ונגד חוקי תנועת בני האדם וחוקי המקום הצלחתי להגיע למת"ק.  

שם, בסככת ההמתנה שלפני המשרדים ובחדר מיוחד שהוקצה לעזתים, חדר שיש בו רק ספסלי מתכת ומזגן שפעל במלוא העוצמה ויצר אווירת להט כמו היה זה לא חדר אלא אינקובטור שגרם לרובם לעבור אל סככת ההמתנה שלפני משרדי המת"ק ישבו וחיכו גברים נשים וילדות .

אישה ביקשה שאצלם את בעלה שבכיסא הנכים, מה שהדהד אצלי משפט ששמעתי לא אחת במהלך העברת חולים בין אמבולנסים: "תצלמי ותראי לכולם איך מתייחסים אלינו". צלמתי. מאוחר יותר האישה ביקשה שאתן לבעלה "משהו מתוק אם יש לך". היה, נתתי.

חיכתה שם גם מרים בת השמונה ששוחררה מאשפוז בבי"ח אל-נג'אח בו נותחה בעמוד השדרה. רוב הזמן מרים שכבה על שטיח תפילה שפרסה אמה על ספסל המתכת.

קצת לפני השעה ארבע יללה ממושכת מאופקת של ילדה הבקיעה את השקט. ילדה כבת עשר שאחת מידיה מגובסת וצווארה בצווארון אורתופדי. "היא אחרי ניתוח, סובלת ומבואסת" אמרה אמה שניסתה להרגיע את ילדתה תוך שהיא מלטפת את ראשה ומציעה לה שקית חטיפים. אבל הילדה בשלה, בייסוריה בביאוסה וביללתה.

"צריך סבלנות" אמר אדם שחיכה שעות לתורו להיכנס למת"ק. אבל אני ששהיתי שם "רק" שעה וחצי אין לי הסבלנות השקטה שעשרות שנות דיכוי צרבו בפלסטינים.

כשהגיע קצין המנהל להוביל את הקבוצה אל רכב ההסעות יצאה מהמקום שיירה ארוכה, עייפה ועמוסה של אנשים ידועי סבל אחרי שעות של המתנה בלא אוכל או שתייה ועברו מכלא לכלא לכלא. כמה דקות לפני השעה חמש יצא הטרנזיט לדרך.

כשמרים עלתה לרכב ההסעות הייעודי לעזה, אחרי כתשע שעות של המתנה במחסום והושיבה לידה את בובתה, שלחה לי שנשארתי למטה חיוך ממיס של פרידה.