חברון - אבל על מותו של עבד, חברנו בעל החנות

כביש 60:
הרבה ג'יפים צבאיים. ליד סמוע, ובגבעה הצופה לקילקיס עומדים חיילים ליד הבטונדה, עם דגלי ישראל המתנפנפים ברוח.

בכניסה לבני נעים יש שוב עמדה מאוישת עם 3 חיילים ודגל ישראל.

הרגשה של דריכות.

חברון:

העיר מלאה פלקטים וכרזות על מעמדה וחשיבותה לעם ישראל מודבקות על כל קיר וגדר. עכשיו חיילי גולני מוצבים בחברון.

המטרה העיקרית של משמרת זו היתה לנחם את משפחתו של ידידנו עבד ז"ל, מחנות המזכרות שממול למערת המכפלה. הוא נפטר במפתיע  מדום לב  בשבוע הקודם.

החנות נפתחה הבקר על ידי אנשים אחרים, לראשונה מאז שעבד נפטר.  עצוב ומשונה לראותה ללא הפנים המחייכים וקבלת הפנים הלבבית של עבד, שרק רצה לחיות בשלום, בלי כעס ובלי שנאה, למרות ההצקות התדירות מצד החיילים והמתנחלים.

הלכתי לביתו שמעל החנות. בבית היו אשתו עם נכדה אחת. הצלחנו להבין זו את זו בלי לדבר כמעט, בהעדר שפה משותפת. שפת הלב והגוף עשתה את העבודה. אמרתי לה כמה אנחנו מצטערות, כמה אהבנו את האיש, וכמה אנחנו משתתפות באבל המשפחה. היא הודתה לי מאד. 

עבד תמיד דיבר עליה ועל היותה חולנית, ולבסוף היא האלמנה עכשיו.

שכונת קפישה: ביקרנו  במכולת בציר ציון, שבה היה פיגוע רצחני לפני כחודשיים. במחסום הצהוב  שליד הפניה לדרך העולה לשכונת האבות ולביתו של איתמר בן גביר החיילים לחוצים, ומזהירים שמסוכן. אני מסבירה להם שהדרך למכולת והסביבה מוכרת לנו, וכי אנחנו מבקרים לבקר בה.

שכנענו שאנחנו רק הולכים להגיד שלום לידידנו, בעל המכולת.

ליד הפילבוקס שאויש מאז הפיגוע, החיילים עומדים בחוץ. מרגע שראו אותנו הם רצים לפתח המכולת. מוחמד אומר שהם  תיחקרו אותו לגבי זהותנו, ואמרו שהם חייבים לשמור עלי. מוחמד מזרז לעזוב. החיילים מחייכים בהקלה כשראו שזזנו. ברכתי אותם לשלום והודיתי להם על ששמרו עלי.

הדריכות וההערכות מורגשות בכל האזור.