מת"ק עציון: אנשים מודים לנו ואנו לא מבינות על מה

10:30 – 12:00

היו רק ארבע מכוניות במגרש החנייה, ושני גברים בהמתנה – האחד לבנו והשני לדודו. שניהם זומנו בלילה בטלפון. הדוד בשנות ה-50 לחייו וסובל מאסתמה, אבל השב"כ עדיין מצא לנכון להתנכל לו.

בדרך כלל הקרוסלה פתיחה, אולם מדי פעם היא נעולה.

אין מספרים, ואנשים עומדים מול זרועות המתכת של הקרוסלה וצועקים לחייל שיפתח. איש אחד אומר שהבעיה היא שחיילים רבים חולים בקורונה, אבל מובן שאי אפשר לדעת אם זה כך, או שלפלסטינים סיפרו זאת כדי להשתיקם.

אדם נוסף ישב כבר כמה פעמים בכלא במעצר מנהלי, ולא יודע מדוע.

רוב הבוקר עסקנו בשני גברים, אחים, גבר המחזיק בתעודת זיהוי ירוקה (פלסטינית) נשוי לאזרחית ישראל שחיה בבית צפאפה. אשתו לא בריאה ועליה לעבור סריקת מוח - MRI. אתמול נפלה בביתה ונפגעה קשה. כל קרובי משפחתם חיים באזור רמאללה בגדה המערבית, ולא יכולים לעזור להם מסיבה זו או אחרת. יש לזוג חמישה ילדים קטנים. הם היו כאן לפני שבועיים ושכחו את המסמכים במשרדים של אסף, שלא נמצא היום. לאיש יש מכתב מבית החולים שמציין שעליה לקבל עזרה על בסיס יומיומי, אך לא מציין אם לתקופה ארוכה. זה קורה כבר ארבע שנים, ויש לו ערמות של מסמכים איתו. אבל נכון לעכשיו יש לו היתר להיות איתה רק ביום הבדיקה. דיברנו עם חנה ברג שאמרה שתנסה לעזור. הוא קיבל גם את מספר הטלפון של העובדת הסוציאלית בבית צפאפה, ושמע שעליו לדבר גם עם העובדת הסוציאלית בהדסה.  אחיו הוא סוחר, וייעצנו לו להתקשר עם סילביה.

גבר מדורא קיבל צו הריסה לבית שהוא בונה כבר שנה עבור אשתו ושני ילדיהם. אמרנו לו להתקשר לחגית עופרן משלום עכשיו. יש לו מסמכים המוכיחים את בעלותו על השטח.

מביך ביותר כשאנשים עוצרים אותנו בדרכנו למכונית ומבקשים להודות לנו, כאשר אנו מרגישות שלא עשינו דבר. חרף כל העצות שאנחנו נותנות והאנשים שאליהם אנו מפנות אותם, לא בטוח באיזו מידה יצליחו...